זוגיות לפי היהדות

רווקה, תאירי את האור שלך בחנוכה. כי יש שכר לפעולתך, ו'נאמן' הוא בעל מלאכתך

גם ברווקות, יש טובה. הסיבה שאת לא רואה אותה היא שאת לא באמת רוצה לראות שיש עבודה. נמאס לך לעבוד קשה, את רוצה לנוח.

בחנוכה הבא עלינו לטובה – יש מצווה יקרה מפז: לפרסם את הנס.

"איזה נס? בחיים שלי אין שום ניסים", טוענת הרווקה הממוצעת באוזניי, כשאני מבקשת ממנה לפרט את רשימת הניסים שיש בחייה גם עכשיו, עוד לפני שפגשה את האביר על הסוס הלבן.

"אני כבר שנים מחכה לנס הזה", היא מוסיפה. "רק שיבוא. מבטיחה לפרסם אותו בכל מקום אפשרי".

את צודקת.

את מחכה לנס גדול.

אבל מה עם כל הניסים הקטנים שקורים לך בדרך אליו? על הפרסום שלהם את מוותרת בקלות, אבל זה פשוט לא נכון. כי אם תסתכלי בצורה נכונה על החיים שלך בתקופה הזו של הקורונה (ולמעשה גם בזו שלפניה ובזו שלפניה) – את תראי בקלות איך השם 'שולף' אותך מכל הדברים הרעים בכל רגע ורגע, מאריך את נשימת אפך בכל רגע ורגע, ונותן לך עוד ועוד 'אקסטרות' למיניהן שכבר התרגלת לחשוב עליהן במושגים של ברורות מאליהן, אבל הן ממש ממש לא.

את קוראת לעצמך עובדת השם, אבל באותה נשימה בדיוק את מסרבת להודות באמת (שהיא הנס הגדול באמת) שאת עצמך – זה נס. זה שאת בריאה – זה נס, וזה שאת רווקה – זה נס. למה זה נס? כי כרגע מנסים אותך, אבל גם מנשאים אותך. גבוה, גבוה, למקום רוחני שאפילו את לא יכולה לשער בנפשך.

האם את עובדת השם אמיתית? בואי נבדוק את זה!

הרווקות היא תחילת הניסויים, שיכולים להימשך גם בנישואין.

כאן וכאן – יש עבודה.

וגם זו – לטובה.

גם ברווקות, יש טובה. הסיבה שאת לא רואה אותה היא שאת לא באמת רוצה לראות שיש עבודה. נמאס לך לעבוד קשה, את רוצה לנוח. את רוצה להניח את מקל הנדודים ולמצוא סוף בדרך הנפרשת לצעדייך, שמכירה טוב כל כך את קול טפיפות רגלייך על האדמה.

אבל בואי נתבונן לרגע: מתי אנחנו נקראים עובדי השם, אבל על אמת? אחד הדברים היותר יפים שהתוודעתי אליהם לאחרונה הוא וורט של פרשנות על 'בעל הסולם' בספר שנקרא 'הסולם למועד'. שם כותב המחבר, באופן נפלא ביותר, שעבודה מוגדרת רק כאשר אנחנו צריכים ללכת נגד הטבע שלנו.

כשאת הולכת לעבודה, את מקבלת שכר ובגלל זה את לומדת לאהוב את העבודה שלך, גם אם את לא ממש אוהבת אותה. את לומדת לאט לאט למצוא את הטוב שבה, כי את זקוקה לכסף.

אז כך, אותו הדבר בדיוק, ברוחניות.

לא משנה אם את רווקה או נשואה – את, אני, כל אחת מאיתנו, בכל מצב שלא יהיה – מוכרחות ללמוד לאהוב את העבודה הרוחנית, ולא בשביל השכר.

זה קשה יותר, אבל 'נאמן הוא בעל הבית – שישלם את שכרך'.

הצג עוד

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button