במבט רפואי

איך פעילות גופנית תורמת לחיזוק המוח?

האם ניתן לאמן את המוח? הייתכן כי נוכל להזריק "חלבון ספורט" בעוד אנו ישובים על הספה? הייתכן ונוכל לאפשר לאוכלוסית הקשישים מבנה ויכולות שיכליות כשל בני נוער?

אין ספור מאמרים ומחקרים מדעיים הוכיחו בצורה חד משמעית כי פעילות גופנית תורמת כמעט לכל מערכת בגוף האדם, החל משיפור היכולות קוגניטיביות (זיכרון, ריכוז) ועד להפחתת הסיכוי לפתח מחלות קרדיו-וסקולריות (התקף לב) וחיזוק המערכת החיסונית.

מחקר חדש שבוצע על עכברים ופורסם בכתב העת היוקרתי "Science" מצא, כי בעת פעילות גופנית מופרש מהכבד חלבון אשר ייתכן ומצליח, ברמה מסוימת, "להחזיר את הנעורים" של המוח. נשאלת אפוא השאלה, הייתכן כי בעוד מספר שנים נוכל לתת או לקבל זריקה של "חלבון ספורט" אשר תמנע הידרדרות קוגניטיבית בקרב אוכלוסיית הקשישים בעודם ישובים על הספה?

התשובה אינה כה פשוטה וחד משמעית. ידוע ממחקרים קודמים כי פעילות גופנית ללא ספק תורמת ל"עיצוב מחדש" של המוח ומשנה לטובה את הפעילות הקוגניטיבית ואת המבנה עצמו. שינויים אלו מתרחשים ע"י תהליכים כימיים תוך תאיים, הן במוח עצמו והן באיברים אחרים, אך המסלול הביו-כימי המדויק עדיין בגדר נעלם לפרקים.

בשלב הראשון בניסוי הנוכחי קבוצה של עכברים צעירים וקבוצה של עכברים מבוגרים ביצעו ריצה במשך שישה שבועות, לאחר מכן "נתרם" חלק מדמם של העכברים הפעילים והוזרק למחזור הדם של עכברים מבוגרים שאינם ביצעו כל פעילות גופנית. התוצאות הראו שיפור ביכולות הקוגניטיביות של העכברים המבוגרים אשר קיבלו מנת דם מהעכברים הפעילים, לעומת עכברים מבוגרים בקבוצת הביקורת שלא קיבלו את תרומת הדם "הספורטיבית".

חשוב להדגיש כי נמצא שלגיל לא הייתה משמעות, בין שתרומת הדם הגיע מעכבר מבוגר ובין שהגיע מעכבר צעיר נצפו בשני המקרים שינויים נוירולוגיים חיוביים במוחם של העכברים המבוגרים שלא עסקו בפעילות ספורטיבית. ניתן לסכם את מחקר ולומר כי "זה לא הגיל אלא התרגיל (הספורטיבי)!" במקרה הנ"ל.

החוקרים הצליחו לבודד חלבון בשם GPLD1 ,המופרש מהכבד, אשר נמצא ברמות גבוהות מהנורמה בדמם של העכברים אשר ביצעו פעילות מאומצת. בניסיון נוסף, לאמת ולאשרר את ממצאיהם בנוגע ליכולותיו של חלבון ה GPLD1, ע"י תהליכי הנדסה גנטית הועלו באופן מלאכותי רמות החלבון בקרב עכברים מבוגרים ש-לא ביצעו פעילות גופנית. אכן כפי שהוערך ע"י החוקרים, נצפו שוב שינויים קוגניטיביים חיוביים במוחם של העכברים ולמעשה מוחם עבר שינויים נוירולוגיים כאילו זה עתה הם כן ביצעו פעילות מאומצת.

אך בטרם נרוץ לייצר לעצמינו את אותו "חלבון ספורטאים" יש לשים לב למספר מגבלות הכרוכות בניסוי (1) הניסוי נערך על עכברים בלבד ואין לדעת במדויק את השפעותיו המדויקות על בני אדם (2) כלל הנראה לפעילות הגופנית עצמה אכן ישנה חשיבות, וייתכן שהזרקת חלבון ה GPLD1 בלבד לא תוביל לתוצאות הרצויות בקרב בני אדם (3) נדרש מחקר נוסף אשר יוכיח כי רמות גבוהות מדי של חלבון ה GPLD1 אינן מסוכנות לגוף האדם.

מעל לכל, כמו תמיד בתחום הרפואה, מרחפת השאלה האתית. האם זה נכון לבחור בדרך הקלה? אידיאל היופי כיום הצמיח לא מעט קיצורי דרך קוסמטיים וכירורגיים. האם אנחנו כאנושות רוצים גם לאפשר את הבחירה הקלה של קבלת ההטבות שבביצוע פעילות גופנית ללא שום השקעת מאמץ מצידנו?

הצג עוד

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button