דעה אישית

SuperMom Vs SuperMan

אין ספק שאם סופרמאם הייתה קיימת ב-1978 היא הייתה הכוכב האמיתי, הרי מהי לחימה בכוחות הרשע לעומת מטלות כמו כביסה, בישול, גידול וחינוך ילדים.

סופרמן נלחם למען הצדק, תמיד מנצח את הרעים וטס למרומים, אז מה הפלא שילדים מעריצים אותו אחרי כל כך הרבה שנים, מה יש בו בסופרמן שהוא נצחי? האם זו הבלורית המשגעת? בגד הגוף האדום בשילוב הטייץ הכחול? או שאולי זה בגלל שהדרך היחידה להרוג אותו היא באמצעות אבן קוסמית, שבואו נודה היא לא כל כך בנמצא.
כך או כך הבנתי בגיל מאוד צעיר שסופרמן אני לא אהיה שכן לא הוברחתי בחללית מכוכב הלכת קריפטון רגע לפני שהושמד, אלא אם בית החולים לניאדו בנתניה נחשב ככזה.

השנים עברו והפרצוף שסימל את סופרמן האגדי התחלף גם הוא, אך הקונספט נותר זהה, יישות חזקה עטויה בגלימה נלחמת למען התושבים, ברשע תורן מחליף.
מהרגע שרציתי להיות אמא ועד שהרגע הגיע עברו לא מעט שנים, מה שנתן לי המון זמן פנוי לחשוב על האמא שאני רוצה להיות, לעצב את הגלימה כך שתתאים בדיוק למידותי.
שום דבר כמובן לא הכין אותי לרגע המיוחל ולכך ששום גלימה לא תעזור לי עם הבאות 😊

בזמן שעבר גיבשתי את גיבורת העל שלי – SuperMom
אין לה גלימה, אבל היא תמיד מתוקתקת, זוהרת כולה מאימהות, היא סבלנית וקשובה, לא מרימה את קולה גם שכולם כבר חושבים שצריך, מקבלת את הילדים עם ארוחה חמה וחיוך (דגש על החיוך), קוראת המון ובאופן כללי נראה שהיא מדלגת בקלילות בכל מה הקשור לאימהות.
מהר מאוד הבנתי שאני את שולחן הכתיבה לא אעזוב מהר ואת הגלימה אצטרך להחליף בפיגמה במבצע.
ואז זה הכה בי האם באמת זה נורא? מה מסתתר מאחורי גיבורי העל שאנו יוצרים לעצמנו, מי הוא באמת סופרמן ומי היא באמת סופרמאם?
כדי לגלות זאת חזרתי אחורה בזמן וצפיתי בסרט הראשון של סופרמן שיצא משנת 1978 בכיכובו של כריסטופר ריב ומלבד הבלורית נטולת הרבב שמתי לב לכך שרוב הזמן סופרמן לא מציל את האנושות, את מירב זמנו מבלה סופרמן האגדי בשולחן אפרורי ככתב חדשות במערכת העיתון "דיילי פלאנט", שם הוא מכיר ומתאהב בלויס ליין, יש לו רגעים בהם הוא נכנס לאיזה מקום חבוי, מוריד את המשקפיים והבגדים ולובש את בגדי גיבור העל שלו כדי לנטרל איזה איש מרושע תוך שימוש בכוחות העצומים שנמצאים בתוכו, אך רוב הזמן הוא לא סופרמן הוא פשוט קלארק קנט.

וזוהי המהות של גיבור על, למצוא כוחות נפש אדירים ברגעים הקטנים שצריכים את זה, לדעת שהחיים מורכבים מהרבה רגעים בהם נחווה אושר והנאה לצד בלבול, תסכול, ייאוש וחוסר אונים, ומה שהופך אותנו לגיבורי על היא הנסיון שלנו לשלוף את גלימת הסבלנות ברגעים שבאמת אנו זקוקים לה ולדעת שבשאר הרגעים אנו פשוט קלאלק קנט.

אומנם אני רק בתחילת הדרך שלי, אבל כבר עכשו ברור לי שסופרמאם בשבילי היא לא האמא שיש לה פיתרון לכל בעיה ותשובה לכל שאלה, היא האמא שחוקרת ושואלת שלפעמים ולא לעיתים רחוקות היא חסרת סבלנות ועייפה ולא תמיד מה שקיוותה. אני כבר לא מצפה לא לעשות טעויות , אלא מקווה לעשות כמה שפחות.

כי סופר מאם היא פשוט מאם !

תגיות
הצג עוד

One Comment

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
סגירה
סגירה