משפחה

פינוק ילדים – מדוע אנחנו עושים זאת?

החיים מזמנים לנו, כמו גם לילדינו, אתגרים מסוגים שונים. האם נסייע לילדינו בהתמודדויות או שנפתור בשבילם את הקשיים. מדוע אנו בוחרים לפנק אותם? למי באמת נחוץ הפינוק?

כאשר נולד תינוק "נולד" גם הורה ולהורה נולד צורך אמיתי ועוצמתי להגן על התינוק הקטן וחסר האונים. צורך הגיוני, שכן התינוק הוא בהחלט חסר אונים וחייו אכן תלויים בטיפול ההורי שיקבל. ככל שגדל הילד הולך ומצטמצם הצורך האובייקטיבי שלו בטיפול מלא שכזה.

מדוע, אם כן, הורים רבים אינם מרפים וממשיכים לטפל בכל צרכי הילד, גם באלו שהוא מסוגל למלא בעצמו? מה נמנע מהילד/ה שעושים עבורם הכל?

פינוק – [1]חיבּה יתֵרה, רוך מוּגזם וּויתוּר מופרז. ההגדרה המילונית לערך "פינוק" יכולה להיות נתונה לפרשנויות שונות לכשיקראו אותה, שכן האדם מפרש את העולם דרך נקודת הראות האישית שלו, באופן מודע או שאינו מודע. חיבה יתרה – האם היא טובה או מזיקה? רוך מוגזם – הייתכן שלעתים יש בו צורך? ויתור מופרז – יש שישאלו מופרז בעיני מי? מעשה ההורות קשור ברגשות רבים ועוצמתיים וכולל בתוכו ניסיונות לתיקונים של חוויות ילדות של ההורה, יש שהן נעשות באופן מושכל ומודע, אך האמת היא שלא תמיד הפעולות ההוריות נעשות באופן מודע.

מדוע הורים מפנקים את ילדיהם?

הורים רבים תופסים את הפינוק כביטוי אמיתי ומוחשי לעוצמת אהבתם לילדיהם, כך ככל שהם מפנקים יותר הם אוהבים יותר. מה גדול השבר כאשר הילדים הללו, שקיבלו הכל בקלות יתרה, מבטאים חוסר הערכה כלפי ההורה, שלעתים אף שילם מחיר אישי יקר על מנת להגשים לנסיכים ולנסיכות את כל חלומותיהם. אילו רק היה עוצר לשאול אותם מה הם צריכים מהוריהם, אשר לא ניתן לקנותו בכסף, יכול להיות שההורים היו מגלים תשובות מפתיעות.

סיבה נוספת לפינוק ילדים קשורה ברגשות אשמה של ההורה. הסיבות לרגשות האשמה רבות ומגוונות. חלק מהורים שוהים שעות רבות בעבודה, חלק אחר פחות נהנה מהתפקיד ההורי ונמנע ממנו, אחרים הסבו תסכול וכאב לילדים שלא בכוונה, אך נושאים עימם את האשמה. בן הזוג של האשמה הוא הפיצוי. כאשר אנו מרגישים אשמים והמצפון מציק לנו אנו מנסים "לכבות" אותו בכל דרך אפשרית, שכן תחושת אשמה היא משא  כבד מאוד. פיצוי הילדים על ידי פינוקם מעניק לנו את ה"השתקה" של אותו הקול הפנימי. כיוון שפיצוי אינו פותר, מבחינת ההורה את תחושת האשמה, אלא לרגע, מתפתח דפוס של פיצוי/פינוק בתדירות הולכת וגדלה. הפינוק מייצר אצל ההורה תחושה שלמרות הכאב שנגרם לילדים הוא משמח אותם והכל בסדר.

הסיבה השלישית קשורה בתפיסה חברתית – הרצון להיות מאושר כמו כולם. פתיחת הרשתות החברתיות במוצ"ש ובחופשות מציגה לנו תמונות של משפחות רבות ומאושרות, שעברו יום מושלם זה בחברת זה. החלום של כולם. הילדים צוחקים ומאושרים וכך גם ההורים. רובנו מעלים תמונות שכאלה באופן ציבורי, שכן זה ממלא בתחושת סיפוק והרגעה, "שהכל בסדר במשפחה שלנו", או לפחות כך כולם חושבים כעת. האמת היא שלרוב באמת הכל בסדר, מריבות הילדים ברכב בדרך להר הגלבוע, חוסר ההתלהבות של הילדים מהמסלול שקבענו והעובדה שנהנו בעיקר מהעצירה בדרך במסעדת המבורגרים. הכל בסדר כיוון שבמשפחה נורמטיבית יש שלל חוויות, מכל סוג אפשרי. כל משפחה והרבגוניות שלה. דווקא הניסיון שלנו לייצר תמונה אחידה של משפחות מושלמות גורם לנו לא לקבל את המצב הנוכחי שלנו כמשפחה או של ילדינו כמושלם ומדויק. כתוצאה מכך אנו מנסים, לעיתים, לעשות כל שנוכל על מנת להראות לחברה כפי שנראה לנו שמצפים מאיתנו.

הסיבה האחרונה קשורה במשבר או אובדן שהילדים / המשפחה עברו. ההורים רוצה למנוע מילדיהם את הצער והכאב שחוו, אך אינם יודעים כיצד. נוצרת תחושה שלא כדאי לדרוש כלום מהילדים העצובים ומחשבה שפינוק בצורת מתנות, ויתור על ביצוע התפקידים שלהם וכיו"ב יגרום להקלה בכאב שחוו ואלי אף יעלימו אותם. כשהכאב גדול הוא מביא איתו התמודדות קשה ומאתגרת להורים, שצריכים להכיל את כאבם שלהם, רק אז יוכלו לסייע לילדים להרגיש את כאבם ולהתמודד איתו. זהו תהליך שלא יסתיים בימים בודדים, אך אם ההורים יהיו מוכנים ומסוגלים לו הם יגלו את ילדיהם מחדש. הקשר ביניהם ילך ויעמיק ויקבל עומק נוסף ותחושה של שותפות בין הדור המבוגר לצעיר. לילדים תהיה תחושה שאפשר להתמודד גם עם הכאב הגדול, שכן הם לא לבד, לצידם הורים חזקים ששומרים עליהם ו"נושאים" יחד עימם את הכאב. זו הקלה משמעותית, היא מצמיחה ומקלה יותר משעות רבות של פינוק. 


[1] (מילון אבניאון, 2019 https://www.milononline.net/

תגיות
הצג עוד

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
סגירה
סגירה