משפחה

פינוק הקשור בתפיסות שגויות

המילים והמושגים בהם אנו מגדירים את שאיפותינו ההוריות או את ילידנו מעצבים את הפעולות ההוריות שלנו, הבה נבחר בקפידה את האופן בו נתאר את ילדינו ואת שאיפותינו עבורם

בימי הקורונה הנוכחיים מדברים מרבית ההורים על הבריאות כערך עליון וזהו האיחול אותו כולם מבקשים עבור ילדיהם. אך אם נתרחק מעט מימים אלו נמצא ביטויים כגון " אני רק רוצה שיהיו מאושרים!", "אני רוצה שיהיו שמחים" וכדומה. למשפטים אלו חייבות להתווסף השאלות הבאות: מתי נרצה שיהיו מאושרים? מה הוא אושר? מה היא שמחה? מה מטרת ההורות האישית שלנו? התשובות כמובן ישתנו מהורה להורה.

כולנו זכינו לראות ילדים שיש להם כל מה שרק ביקשו, אך תחושת החוסר לא פגה והם ממשיכים במסע אחר עוד ועוד מתנות, מלבושים, מסיבות ענק וכ"ו בניסיון להיות מאושרים. ראינו ילדים שלא נדרשים לביצוע מטלות בבית, כיוון שהם הוגדרו ע"י הוריהם כנסיכים, אהבת חייהם.

המילים שאנו בוחרים להגדיר בהם את הרגשות שלנו לילדים, מלמדות לא מעט על האופן בו אנו תופסים את התפקיד ההורי שלנו, ולעתים מלמדות בעיקר על תפיסות חלקיות שלנו את צרכי הילד. הנסיך הוא זה שכולם צריכים לרצות ולספק את כל דרישותיו, שלא לומר גחמותיו. שכן התעלומות מהם תפגיש אותנו עם כעסו של המלך, אם הוא הנסיך הרי שאנחנו משרתיו הנאמנים. ככאלה אין לנו הזכות להתנגד לנסיך, אלא רק לשמח אותו ולבצע את עבודתנו באופן הטוב ביותר.

כמה צרה התייחסותנו למילה נסיך. בעולם האמיתי נסיך הוא זה שמחונך מילדות לאחריות, לשיקול דעת, לעצמאות, לחשיבה מסדר גבוהה. מגיל צעיר מפותחות בו תכונות של מנהיג, שכן הוא עתיד להנהיג ממלכה. נסיך אינו תואר חף מאחריות, אלא כזה שדורש הילד והנער הצעיר לעבודה קשה מאוד, על מנת להיות ראוי לתואר. אך בעולם שלנו הילד המוגדר נסיך קיבל את התואר אך הוריו השילו ממנו כל משמעות אמיתית של התואר הנ"ל והפכו אותו לריק מתוכן. ה"נסיך" שאינו נדרש לאחריויות ושותפות כלפי עצמו או המשפחה אינו גדל כנסיך, אלא כחסר מסוגלות לפעול במצבים שונים. הוא אינו לומד מטעויות (גם לא מהצלחות), כיוון שאינו עושה כלום. נמנעת ממנו חוויית הלמידה וההתפתחות האישית. חוויה שמספקת תחושת גאווה כשמצליחים ומעל הכל תחושת מסוגלות לאתגרי החיים. כאשר הילדים מנסים להתמודד עם סיטואציה מסוימת באופנים שונים הם לומדים לדייק את פעולותיהם, הם מתפתחים.  

"למילים יש כוח" היא סיסמה המוכרת לכולנו, הא נכונה מאוד גם בהקשרה לחינוך. עלינו לבחון באומץ את הביטויים בהם אנו משתמשים כהורים, לבחון את נכונותם. לזכור שהילדים שלנו אינם רק "נסיך" או "פושע קטן", הם לא תכשיט שאנו עונדים ומשוויצים בו. הם יוצאי חלצינו, הם חלק מאיתנו, אך בעיקר הם אנשים נפרדים מאיתנו, בעלי צרכים, רצונות ותכונות משלהם. אם נתבונן בהם דרך עיניהם, התנהגויותיהם, מחשבותיהם, יש אפשרות שנגלה כמה הם מיוחדים ומרגשים באמת, ואולי, רק אולי לא נזדקק לתת להם תארים נוספים, פשוט נקרא להם בשמם ונחוש גאווה, על כל מי שהם. האם לא היינו רוצים שהורינו ינהגו כך כלפינו?

תגיות
הצג עוד

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
סגירה
סגירה