משפחה

גבולות או לא להיות?

גבולות כבסיס לתחושת מוגנות

תפקיד ההורות צבוע בדימויים שונים הקשורים לרוב לרקע ממנו אנו באים. יש שרוצים לשחזר את ההורות שחוו ויש שרוצים לעשות הכל אחרת. חלומות שונים יש לנו לגבי התפקוד שלנו והילדים שנגדל, הצבת גבולות לא נכללת בהם לרוב. אנו יודעים שנדרש להם, אך לא מתכוננים לכך.

האם הילדים חייבים גבולות? זו שאלה שחוזרת במצבים שונים בהם על ההורה "לאכזב" את הילד ולתסכל אותו. האם זה הכרחי? תשובה אחת היא לכל המתלבטים בת שתי אותיות, כן. לפני שארחיב מדוע זו דעתי ארצה שנגדיר מהם גבולות במשפחה ומה תפקידם.

גבולות כוללים בהם סדר וחוקי הבית, מכאן שהם שומרים על הארגון, הם מסייעים לנו בהגדרת התפקידים של באי הבית השונים ומעל לכל הם מפתחים אצל הילדים יכולת להכיל אכזבה ותסכול בנוסף לביסוס תחושה כי הם מוגנים.

מהי תחושת מוגנות? מדוע היא כה חשובה?

חוויית מוגנות היא בסיסית ביותר וכולנו זקוקים לה. ילד זקוק לה יותר, היא גורמת לו להרגיש בטוח בעולם ועל פי רוב גם ברור לו מי הגיבורים שמסוגלים להתמודד עם כל דבר מפחיד (חיסונים, מפלצת מתחת למיטה ועוד…) ולשמור עליו, אלו הם הוריו. ילד שהוריו מציבים לו גבולות, למשל עוצרים את התנהגותו כשהוא פוגע באחרים ומלמדים אותו כיצד יוכל לנהוג על מנת להשיג את מבוקשו (הבעת כעס, השגת משחק…) הוא ילד שמבין שיש מי ש"מנהל את העניינים" ושההורה הזה חזק ממנו, לא חושש ממנו כשהוא תוקפני. הוא לומד שמי שמגן עליו הוא חזק מאוד וזו תודעה מרגיעה מאוד.

ילד שהוריו נמנעים מלהציב לו גבולות לומד שאין מי ששומר עליו.

מכירים את הילדים הללו שמכים את כולם, נושכים ומשתוללים כבר בגיל צעיר ומנגד אנו פוגשים בהורים שמשועשעים מכך ואומרים שהילד קטן ושובב ובכך, מתוך כוונה טובה וחוסר אונים, הם מתעלמים מצרכיו. הם מתעלמים מהצורך שלו "להיות לשליט רודן" כדי ליצור לעצמו תחושת מוגנות. כן, ילד ללא גבולות מההורה החזק לומד שאין מי ששומר עליו, הוא מבוהל מכך, הוא מבוהל מהתוקפנות שהוא מבטא (דבר טבעי כשלעצמו), והוריו נבהלים ממנה. הוא מזהה את החשש כי הוא מגלה שהם יעשו כל מה שירצה ובלבד שלא יתפרץ, יכעס. האמת היא שכל מה שהוא צריך קשור בגבולות ובעצירה של ההתנהגות התוקפנית.

איך להציב גבולות לילדינו?

הצבת גבולות כביטוי לאהבה – ראשית כל עלינו לזכור שהקפדה על הצבת גבולות היא אחד מהביטויים לאהבה, והיא לטובתם. הם זקוקים לכך וגם אנחנו ההורים. שמירה על גבולות תאפשר לנו לנהל שגרת חיים ברורה יותר, לא תהיה תחושה של הפתעה מהתנהגויות שאינן צפויות, לא מאיתנו כלפיהם ולא מהם כלפינו. לכל משפחה הגבולות שמתאימים לערכי ההורים וכך נכון לפעול. יחד עם זאת יש להקפיד על העיקרון המרכזי, לפיו בבית שלנו נוהגים בצורה נאותה ומכבדת זה כלפי זה, על כל המשתמע מכך.

עצירה, אמירה קצרה, תגובה ותיקון – כאשר ילדים נוהגים באלימות הם זקוקים מההורים לעצירה ברורה ומוחלטת של ההתנהגות האלימה (פיזית או מילולית). הם זקוקים לאמירה ברורה וקצרה של שלילת ההתנהגות הפוגעת, התגובה לה, וההתנהגות החלופית בה יוכלו לנהוג בעתיד (במידה והם מסוגלים לכך מבחינת גילם). כמובן שעליהם לקחת אחריות על מעשיהם. לדוגמה: "אתה לא זורק חפצים על חברים, אתה תשב איתי כרגע 5 דקות (מספר הדקות שישב תלוי בגילו וביכולות הרגשיות שלו), אתה תבקש סליחה מדן", לאחר שהילד ירגע, לא תמיד הוא יגש איתנו בנחת לספה לעצירה, נשוחח ונסביר בקצרה כיצד עליו לנהוג. למשל "אם דן לא נתן לך את המשאית, אתה יכול לבקש את עזרתי או לשחק במשחק אחר לבינתיים ונתעקש על התיקון – אתה תבקש סליחה מדן ותאפשר לו לשחק במשאית".

לעיתים קשה לנו מאוד לגרום לילדינו לצער, גם כאשר החינוך דורש תגובה שאינה נעימה מבחינתם. עלינו להכיר בחלק זה ולהיעזר בסביבה, על מנת להצליח להתגבר על המכשול שלנו. ילד שלא יודע לדחות סיפוקים, לשמוע "לא", "אסור"… יגדל חסר כוחות להתמודדות עם מציאות חייו, שתזמן לו מצבים שכאלה כל הזמן.

תכנון מוקדם – עלינו להיערך ולהתכונן לכך. חשוב להחליט מראש על דרכי תגובה להתנהגות תוקפנית (מילולית או פיזית). כך בזמן אמת לא נחוש חוסר אונים, נדע לנהל את הצורך שלנו לרצות את הילד ונצליח לעצור אותו ולהראות לו דרך נוספת בה אנו אוהבים אותו ושומרים עליו. העצירה צריכה להעשות באופן רגוע וברור. על ההורה לבטא באופן קצר וברור את אי ההסכמה להתנהגות, עצירתה והצפייה ללקיחת אחריות עליה. הילד יצטרך להכיר את התגובה שתגיע בכל פעם שיבחר להתנהג כך שוב.

עקרון העקביות

חינוך לא יהיה למדויק בעקבות אירוע אחד נכון וגם לא ייהרס בעקבות טעות אחת בתגובה ההורית. עקביות תסייע לילדים להטמיע את החוקים החדשים מהר יחסית ואף לחוות מוגנות. יתכן שבשלבים הראשונים נראה הסלמה בהתנהגות, מתוך הניסיון של הילדים להתנגד לשינוי. ההתנגדות לא תארך זמן רב, אם נצליח לשרוד אותה, מבלי להתבלבל ולפעול שוב כפי שנהגנו בעבר. ילדים יודעים מתי טוב להם, לכן אני מצפה שישתפו פעולה מהר, באופן יחסי.

בהצלחה.

תגיות
הצג עוד

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
סגירה
סגירה